מערכת היחסים בין מבוטח לבין חברת הביטוח מוסדרת בחוק ספציפי בשם חוק חוזה הביטוח, התשמ”א – 1981. חוק זה מסדיר, בין היתר, את חובת הגילוי של מבוטח על מצבו לפני כניסתו לביטוח ומטיל עליו שתי חובות.
האחת – החובה לענות בכנות על שאלות שמפנה לו חברת הביטוח.
השניה – להימנע מלהסתיר בכוונת מרמה מידע בעניין מהותי, אף אם לא נשאל עליו על ידי חברת הביטוח.
למתן תשובות שאינן כנות יש השפעה מהותית על מערכת היחסים בין המבטח לבין חברת הביטוח. ככל שמתברר שהתשובה לעניין שהוא מהותי לחברת הביטוח ניתנה בכוונת מרמה, מופטרת חברת הביטוח מחובתה לשלם למבוטח תגמולי ביטוח (פיצוי כנקוב בפוליסת הביטוח). גם במקרים בהם ניתנה תשובה לעניין מהותי שלא בכוונת מרמה, מופטרת חברת הביטוח מחובתה למבוטח, אם תצליח להראות שחברת ביטוח סבירה לא הייתה מוכרת פוליסה למבוטח, אילו ידעה את המצב שלו לאשורו.
בתי המשפט קבעו כי עניין מהותי לחברת הביטוח, הוא, בין היתר, מצב בריאותו של המבוטח, לדוגמא מחלה המקננת בגופו. גם מקום שניתנה תשובה על ידי המבוטח בתום לב בעניין מצב בריאותו, הוא עלול להפר את חובתו לענות באופן מלא ושלם על שאלות חברת הביטוח בהצעת הביטוח והצהרת הבריאות שנדרש למלא לפני כניסתו לביטוח.
החוק אינו מחייב את חברת הביטוח להוציא את תיקו הרפואי של המבוטח, לאחר שמילא את הצהרת הבריאות בכניסתו לביטוח, אלא במקרים בהם תשובות המבוטח לשאלון הבריאות מלמדות על בעיות רפואיות המצדיקות בירור נרחב יותר לפני הקבלה לביטוח.
בחלוף שלוש שנים מכניסתו לביטוח, מופטר מבוטח מכך שנתן תשובות לא מלאות לשאלון שהופנה לו על ידי חברת הביטוח, בפוליסות לביטוח חיים (בכללן אובדן כושר עבודה), למעט אם נתן תשובות אלו בכוונת מרמה.
