בהמשך למאמר שלנו על חובת הגילוי של המבוטח הפעם נבחון את חובת הגילוי של המבטח.
בשל פערי הכוחות בין המבטח למבוטח הפוטנציאלי, בשלב המשא ומתן לרכישת פוליסת הביטוח, הטילו חוק חוזה הביטוח והפסיקה של בתי המשפט שפרשה אותו, חובת גילוי רחבה על חברת הביטוח.
על חברת הביטוח להסב תשומת לבו של המבוטח לתנאי הפוליסה, בצורה מובנת וברורה, להוראותיה וסייגיה. כך למשל נקבע בע”א 4819/92 ישר מנשה נ’ אליהו כי על מבטח לוודא כי המבוטח ער לעובדה שלפיה בהתקיים סייג או לחילופין באי- התקיימות התנאי המזכה פיצוי, לא יהא זכאי המבוטח לפיצוי.
במקום שנקבע כי המבטח לא הרים את הנטל להוכיח כי הסב את תשומת ליבו של המבוטח לסייגים, ייתכן שבית המשפט יחליט לבסוף שלא להכיר בתוקפו של התנאי או הסייג. חובה זו הוטלה תחילה רק במצב בו קיומו של הסייג היה מחייב את המבוטח לפעולה אקטיבית, אולם בהמשך הדרך הורחב החיוב על חברת הביטוח גם למקרים בהם נמנעה מלדווח על החרגה (החרגה היא הוצאה מתחולת הביטוח של עניין מסוים), כאשר היום קיימת אחריות אקטיבית, בדמות חובת גילוי והווידוא שתשומת ליבו של המבוטח הופנתה לסייג או לחריג. בית המשפט הצדיק את חובת הגילוי, בכך שקיימים פערי כוחות משמעותיים בין הצדדים.
ישנן שתי דרכים לעמוד בחובת חברת הביטוח להסב את תשומת ליבו של המבוטח לסייגים וההחרגות שבפוליסה שהוא רוכש. האחת היא פירוט הסייג בסמוך לנושא שהוא נוגע לו, השניה היא ציונו בפוליסה בהבלטה מיוחדת. שתי החלופות נועדו למנוע הבלעה, או הסתרה, או טשטוש של תנאי או סייג. אופן הבלטת ההגבלה או הסייג נתון לבחירת חברת הביטוח אולם כלל שלא בחור מאחת מהן, נמצא שהפר את חובתו ולא יוכל להסתמך על סייג או החרגה זו.
כאמור, פוליסת ביטוח הינה מוצר מיוחד ומורכב מאוד, שעל קנקנו מתקשה המבוטח לעיתים קרובות לתהות. לכן, מבחינה עסקית ושיווקית, חברות הביטוח מנסות להצניע את החסרונות, הסייגים וההחרגות של הפוליסה על מנת להקל על עצמן לשווק את הפוליסה למבוטחיהם, ולעיתים גם לסוכני הביטוח שנדרשים לשווק אותה עבורן.
בהתחשב בחובת חברות הביטוח לגלות למבוטח על הסייגים במוצר שהוא רוכש, חשוב לא להתייאש שעה שחברת הביטוח עושה שימוש בסייגים אלו, ולבחון האם גולו כראוי למבוטח לפני שרכש את הפוליסה, ואף לאחריה.
