בעל ואשה חלו במחלה קשה יחדיו. למחלתם אין מזור. הבעל מבוטח בביטוח חיים, האישה – בביטוח תאונות אישיות הקובע שככל שתלך לעולה כתוצאה מתאונה יקבלו המוטבים בפוליסה את כספי הפיצוי.
נוכח מצבם האנוש מחליטים הבעל והאישה לשים קץ לחייהם.
האם ישולמו פיצויים על פי הפוליסות שלהם?
באופן עקרוני, פוליסות ביטוח באשר הן קובעות, כי אם האירוע המבוטח נגרם ביוזמת המבוטח, לא ישולמו תגמולי הביטוח. חברות הביטוח מוכנות לבטח בפני אירוע בלתי צפוי ולא בפני אירוע יזום, וודאי שלא כזה שיזום על ידי מהבוטח.
ואולם בביטוח חיים, מצא המחוקק לקובע סייג, לפיו בחלוף שנה מהמועד בו בוטח המבוטח, חולפת ההגבלה שלו על פגיעה בעצמו וככל שיתאבד, דווקא ישולמו פיצויים על פי הפוליסה למי שקבע במסגרתה כמוטב. תקופת השנה נועדה, ככל הנראה, למנוע מצב בו יבטח אדם נואש עצמו בביטוח חיים ומיד ייטול את חייו. כך מוודאת חברת הביטוח שאין קשר בין רכישת הפוליסה ובין ההתאבדות.
ביטוח תאונות אישית, המחיל הוראה לפיה ישולמו פיצויים במקרה מוות, בעייתי הרבה יותר מבחינת המבוטח, למרות שהרציונל לפיו יש לנתק את הקשר בין רכישת הפוליסה לבין ההתאבדות זהה לחלוטין לזה החל בביטוח חיים רגיל. כל זאת, משום שההוראה המקנה למבוטח (או שמא נאמר למי שהוא מוטב לפיצוי על פי בחירת המבוטח) זכות לפיצוי בחלוף שנה ממועד רכישת הפוליסה, חלה לפי חוק חוזה הביטוח אך ורק בביטוחי חיים ואילו בפוליסת תאונות אישיות, המקנה למעשה אותו פיצוי, בגין מוות, היא איננה חלה. כך, גם בחלוף שנה ממועד רכישת פוליסת תאונות אישיות, ככל שיתאבד המבוטח, לא ישולמו פיצויים.
בנסיבות אלו, מוטבי הבעל בפוליסה יקבלו את מלוא הפיצוי ואילו מוטבי האישה לא יקבלו דבר.
